1.         זוהי בקשה להקלה בתנאי מעצר בית ויציאה לעבודה שהוגשה על ידי המבקש על החלטה קודמת שניתנה בעניינו, שעה שבית המשפט הורה על שחרורו בתנאי מעצר בית מוחלט.

            כנגד המבקש הוגש לבית משפט זה כתב אישום מיום 8/1/02, המייחס לו עבירה של רצח, כאשר בית המשפט לא קיבל בקשה של המדינה להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, אלא קבע שעוצמת הראיות בתיק היא כזו שלא תביא בהכרח להרשעתו במיוחס לו ולאור הספקות וטיב הראיות מצא בית המשפט לעשות שימוש בחלופת מעצר.

            יצויין כי, בית המשפט קבע אז כי מדובר באסיר המרצה עונש מאסר ועל כן אין אפקטיביות להחלטת השחרור, אך ביום 10/7/02 ניאות בית המשפט לקבוע תנאי שחרור לאחר שעניינו של המבקש הובא בפני ועדת שחרורים.

2.         המבקש שוחרר הלכה למעשה על פי החלטה של ועדת השחרורים, רק לאחר דיון שהתקיים בפניה ביום 22/8/04, כאשר השחרור עוכב מספר ימים על מנת לאפשר למדינה לערור על ההחלטה.

            עתה טוען המבקש בפניי שהתנאים שנקבעו בהחלטת ועדת השחרור, לרבות הליך השיקום בו החל המבקש, תנאי הפיקוח על ידי מר ניר, שהוא גימלאי בכיר את שב"ס, שמפקח על המבקש ועל תנאי שחרורו, התנהגותו של המבקש משך החודשים האחרונים מאז שחרורו, שעה שהוכיח הלכה לעמשה שהוא ראוי לאמון שניתן בו, העובדה שמדובר באב לילדים שצורכי הפרנסה מצדיקים שינוי ההחלטה, העובדה שנמצא מקום עבודה שמקום להעסיק את המבקש - הרי יש בכל אלה כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא והקלה בתנאי השחרור.

3.         המשיבה התנגדה לבקשה, טענה שכל אותן נסיבות עמדו בפני בית המשפט שעה שזה הורה על שחרור המבקש, טענה שאין מקום להקל בתנאי השחרור שעה שמדובר בעבירה כה חמורה המיוחסת למבקש, הוסיפה וציינה שנקבעו 3 מועדים לשמיעת ראיות במהלך חודש מאי שנה זו.

4.         בחנתי את החלטת השחרור של בית משפט זה שהתייחס לספק באשר לתשתית הראייתית העומדת כנגד המבקש, ולמסקנת בית המשפט שעוצמת הראיות לא תוביל בהכרח להרשעת המבקש, כאשר בית המשפט בהחלטתו התייחס למועד ביצוע העבירה הנטען, התייחס לעובדה שעניינו של המבקש אמור להיות מובא בפני ועדת שחרורים, הוסיף וקבע בסעיף ו' להחלטתו שגם אם המבקש יהיה זכאי לחופשות משב"ס, עדיין יהיה מחוייב במעצר בית מלא.

            לאחר בחינה ובדיקה של טענות הצדדים הגעתי למסקנה שאין מקום בשלב זה לשנות מתנאי השחרור שקבע בית המשפט, כל זאת מהטעמים כמפורט להלן:

א.         אין להתעלם מהעובדה כי מדובר באישום בעבירת רצח, עבירה שרק לעיתים נדירות ורחוקות מורה בית המשפט על שחרורו של נאשם ממעצר.

            במקרה זה סבר בית המשפט שעוצמת הראיות אינה מצדיקה מעצר מאחורי סורג ובריח, אך בד בבד הוסיף וקבע תנאי שחרור של מעצר בית מוחלט, כך שסוגיית המסוכנות הינה סוגיה נכבדה במקרה זה, שאין ראוי להתעלם ממנה ולבטל את תנאי השחרור, לפחות לא בשלב מקדמי שכזה.

ב.         מדובר במבקש ששוחרר בתנאים של מעצר בית מוחלט לפני למעלה מ-6 חודשים ואין לומר שמדובר בפרק זמן ארוך במיוחד, שמצדיק רק משום נסיבה זו ביטול תנאי מעצר הבית, כאשר ההלכה שקבע בית המשפט העליון בפרשת אובשיקשווילי ובהחלטות אחרות, היא כזו שאין מקום להורות על שינוי תנאי שחרור, בעבירות חמורות במיוחד, זמן לא רב לאחר מתן החלטת השחרור ובעניין זה 6-7 חודשים אינם פרק זמן ארוך מדי.

ג.          נקבעו 3 מועדים לשמיעת הראיות במהלך חודש מאי שנה זו, ויש להניח או לקוות, שהתמונה תתבהר לאחר מכן, כך שהשעה מוקדמת מדי להורות על שינוי מתנאי השחרור עוד בטרם יכול בית המשפט להתרשם מעוצמת התשתית הראייתית שקיימת כנגד המבקש, מעבר להתרשמות הראשונית בהליך המעצר.

ד.         מדובר במי שריצה עונש מאסר והשתחרר ממנו זה לא מכבר, מצוי בעיצומו של הליך שיקום, הותר לו לצאת את ביתו לצורך קבלת טיפולים וראוי במקרה שכזה שהליך השיקום ימשך לפחות פרק זמן מסויים עד שיהיה מוצדק להקל בתנאי השחרור אם בכלל.

5.        סופו של דבר, מצאתי לקבוע שהבקשה הוגשה טרם זמנה ועל כן דינה להידחות.

           יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה דומה לאחר מועד ישיבות ההוכחות הקבועות בתיק העיקרי.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, 6 מרץ 2005, כ"ה  אדר א תשס"ה, בלשכתי.